במהלך כל טיפול, ובפרט בעבודה  עם מטופלים שנפגעו מפגיעות טקסיות, חשוב מאד לכבד את הצרכים, הגבולות והקצב של המטופל. 

מכיון שלא מדובר כאן במדע מדוייק - זוהי תשובתה של נפגעת :

"הייתי שמחה שהמטפלת תשאל ותוודא איתי האם אני מעוניינת ובשלה לחשוף בפניה את שמות התוקפים וכן האם אני מעוניינת לערב רשויות נוספות או להגיש תלונה במשטרה, וכמובן לכבד את התשובה שאני נותנת, ואת הבקשה שלי להמשיך או לא להמשיך לדון בנושא.

​

יש לומר כי אצל נפגעי פגיעה טקסית בפרט, ניתן למצוא רמות גבוהות יחסית של חשדנות ואי אמון כלפי הממסד, כיון שהטראומה שעברו נגרמה על ידי סוג של ממסד (קבוצה /קהילה ולפעמים אנשים בכירים ) ולכן אזכור של עירוב רשויות, עלול להפעיל רמות גבוהות של חרדה, או דיסוציאציה.

לפיכך, חשוב להעלות ולדון בנושאים אלה ברגישות יתרה. 

 

הנה כמה נקודות שחשוב לקחת בחשבון:

​

1. כיבוד גבולות המטופל

• תהליך הריפוי דורש זמן, והוא תלוי בהרגשה של המטופל לגבי גבולותיו. כל גילוי שקשור לפגיעות טקסיות עשוי להרגיש כאילו נלקח מתוך סוד או מזיכרון טראומטי מאוד. פתיחה של תיקים כאלה ללא רגישות עלולה להוביל לפיצול פנימי או תחושת חוסר ביטחון.
   

• הרבה פעמים המטופל עצמו ירגיש כשיש צורך להעביר את המידע לרשויות, אך אם המטופל אינו מבקש זאת באופן ברור - חשוב לא להפעיל לחץ.
   

2. תמיכה ללא חקירה

• לא רצוי לנסות לחקור או לשאול שאלות ישירות לגבי תוקפים פוטנציאליים בשלב מוקדם של טיפול. המטופל עלול לא להיות מוכן לחשוף את פרטי הפוגע או לפתח תחושת פחד או אשם כאשר הוא יתבקש לספק פרטים נוספים.
   

• לעיתים, תוקפים עשויים להיות דמויות משמעותיות בחיי המטופל (כגון הורים, משפחה, חברים קרובים), והמטופל יכול להימנע משיתוף בשל תחושות חובות, פחד או אמונה שזו אשמתו.
   

3. הדרגה והכנה לשיתוף עם הרשויות

​

• אם המטופל מציין שהוא מעוניין לפנות לרשויות, זהו שלב שבו ניתן להכין אותו לכך בעדינות ולהציע לו את האפשרות לעשות זאת.
   

• במקרה שהמטופל מציין את הרצון או הצורך לגשת לעורך דין או להתלונן במשטרה, יש לתמוך בתהליך בצורה עדינה, תוך שמירה על פרטיותו ובחירת הזמן והמקום הנכון לכך.
   

• ניתן להמליץ או לחבר את המטופל לגורמים בקהילה התומכים בהגשת תלונה או פניה לרשויות - כמו המחלקה המשפטית במרכז הסיוע הקרוב למקום מגוריו.
   

• בשל אופייה הייחודי של פגיעה טקסית - וחוסר ההיכרות של רוב הרשויות עם התחום - מומלץ לדאוג ללוות את המטופל בהגשת התלונה או פניה לרשויות - על מנת לתקף את עדותו ואת בוחן המציאות שלו, על מנת שיזכה באמון. ניתן לצרף מידע מתקף על פגיעות מסוג זה, אפשר מאתר זה. 
   

4. כיצד להימנע מהשפעת טראומה משנית (Secondary Trauma)
 

עריכת חקירה או פתיחת פרטי המקרה בפני רשויות עשויה להחמיר את מצב המטופל אם לא נעשית בצורה אחראית. חקירה מוקדמת או חשיפת פרטים נוספים עלולה להוביל למצב של טראומה משנית (secondary trauma) ולפגיעות נוספות במטופל.
אם המטופל לא מציע מידע או לא מרגיש מוכן לשתף, יש לכבד את רצונו. יש לזכור, שלפעמים מדובר בתהליכים רגשיים שדורשים זמן רב לפני שהמטופל יוכל להתמודד עם החשיפה בפני גורמים חיצוניים.
 

5. פנייה לרשויות – מתי ואיך?

• כאשר מדובר בנפגעים קטינים או שיש חשש ממשי לגבי פגיעה נוספת (גם אם המטופל לא מבקש זאת), המטפל  מחויב לדווח על כך לרשויות, בהתאם לחוק.
   

• חשוב לפעול בהתאם להוראות החוק המקומי, אך תמיד להיות קשוב לרווחת המטופל ולא להפעיל עליו לחצים לא הכרחיים. יש לקיים שיחות מוקדמות עם המטופל על מהות הדיווח וההשלכות שלו.
   

6. תמיכה רגשית לפני, במהלך ואחר כך

• אם המטופל בוחר לפנות לרשויות, כדאי להקפיד על תמיכה רגשית רבה במהלך כל התהליך. כדאי להיות שם עבור המטופל גם בשלב שמסיים את הטיפול המשפטי או השימוע מול הרשויות, כדי לעזור לו להתמודד עם ההשלכות הרגשיות של הפנייה.
  
  בסופו של דבר, המטופל הוא זה שצריך להרגיש שליטה על תהליך הריפוי וההחלטות על הצעדים הבאים, כולל אם וכיצד לערב רשויות. כל מידע כזה יכול להיות רגיש ומורכב מאוד, ויש לגשת אליו בזהירות ובכבוד.