​עבודה עם חלקים פנימיים במערכת דיסוציאטיבית דומה במקצת לעבודה טיפולית עם ילדים.

חשוב לציין שעצם הגילוי שאת/ה מתמודד/ת עם מערכת פנימית הוא כבר צעד חשוב מאד בדרך להחלמה -

כעת יש לך את הכלים להתחיל לעשות את העבודה החשובה. 

מתמודדי הפרעות דיסוציאטיביות מדווחים כי עבודה עם החלקים יכולה להיות לפעמים מתישה או מציפה, כיון שזו עבודה עם הבלתי ידוע, ובהתחלה קשה לומר כמה חלקים יש ומה תפקידיהם -

אבל לאורך זמן היא עשויה להיות מתגמלת מאד.

ככל שמלמדים את המערכת כולה לעבוד בהרמוניה  ושיתוף פעולה פנימי -  אפשר לראות שהתנועה בחיים הופכת להיות קלה יותר. 

​​

1. הכרה והכלה – כל חלק בך חשוב ולגיטימי

• לכל חלק יש סיבה שהוא קיים – גם אם כרגע הוא נראה מפחיד, מאיים או קשה להתמודדות.

• במקום לנסות "להעלים" חלקים מסוימים, נסי/ה להתייחס אליהם בסקרנות ובכבוד: מי הם? למה הם כאן? איך הם מנסים לעזור לי?

• הכרת תודה לכל חלק, אפילו לאלה שקשה איתם, יכולה לעזור ליצור ביטחון פנימי. לדוגמה: "אני מבינה שהיית שם כדי להגן עליי, תודה."

 

2. יצירת תקשורת עם החלקים

• את/ה יכולה לכתוב אליהם ביומן, לתת להם "קול" ולשאול אותם שאלות.

• אפשר לדבר אליהם בקול רם או לשוחח איתם פנימית, כאילו את מדברת עם ילד או דמות אהובה.

• יצירת "מרחב פנימי בטוח" בדמיון – מקום שבו כל החלקים יכולים להיפגש, לשוחח, ולמצוא ביטחון.

• אם חלקים מסוימים מפוחדים או כועסים, אפשר להרגיע אותם בעדינות ולהסביר להם שאת כאן כדי להקשיב, ולא כדי לשלוט בהם.

 

3. בניית מערכת יחסים עם החלקים השונים

• חלקים פגועים/פצועים – אלה שחוו את הכאב והטראומה ישירות. לפעמים הם ילדים קטנים, ולפעמים "מוקפאים" בזמן. חשוב לתת להם הכרה ולוודא שהם יודעים שהם בטוחים עכשיו.

• חלקים מגנים – לפעמים יש חלקים שתפקידם "להרחיק" אותך מהזיכרונות או לשמור אותך במצב של שליטה. חשוב לכבד אותם ולא להילחם בהם, אלא להבין שהם עושים את זה מתוך ניסיון להגן.

• חלקים מתוקנים/מחזיקים ידע – לעיתים יש חלקים שיודעים מה קרה אבל מתקשים לשתף. חשוב לתת להם את הזמן שלהם ולבנות איתם אמון.

 

4. הצבת גבולות פנימיים בריאים

• לפעמים חלקים מסוימים מציפים אותך, מחזירים אותך לפלאשבקים, או גורמים לדיסוציאציה חזקה. את יכולה לקבוע "כללים" עדינים לעבודה איתם – למשל:

  • "אני מבינה שיש לך משהו חשוב לומר, אני מוכנה להקשיב לך בשקט, אבל בוא נבחר זמן שנוח לי."

  • "אם יש זיכרון קשה – בוא נפרק אותו לאט לאט, רק מה שאני מסוגלת להכיל עכשיו."                                                                אם חלקים כועסים או מפוחדים, במקום להילחם בהם – אפשר לדבר איתם ברוך ולהסביר להם שהם כבר לא לבד.

​

5. מציאת משאבים פנימיים וחיצוניים

• כיוון שהעבודה עם חלקים יכולה להיות מאתגרת רגשית, חשוב שיהיו לך משאבים תומכים, למשל:

• תמיכה חיצונית – מטפל/ת שמבין בטראומה ודיסוציאציה, חברים בטוחים, קבוצת תמיכה.

• תמיכה פנימית – חפצים מרגיעים, דמיון מודרך, יומן כתיבה, אמנות, בעלי חיים, חיבור לטבע.

• שגרה וקרקוע – עוזרים לתת לחלקים תחושה של ביטחון ויציבות.

 

6. קבלה עצמית – את מערכת שלמה, לא "שבורה"

העבודה עם חלקים יכולה להרגיש לפעמים מתישה, אבל היא גם פתח לריפוי עמוק. את/ה לא "מפורקת" או "שבור" – את/ה  אדם שעבר חוויות קשות, והנפש שלך פיתחה דרכים מדהימות להתמודד עם זה. ללמוד להכיר את החלקים שלך ולשתף איתם פעולה זה תהליך שיכול להחזיר לך כוח ושליטה על חייך.