זו שאלה טבעית, במיוחד כאשר נתקלים בתיאורים קשים לעיכול על פגיעות טקסיות. הנה כמה נקודות למחשבה:

​

1. הקושי בהבנת פגיעות טקסיות

פגיעות טקסיות הן לרוב קיצוניות, מאורגנות, ומתוכננות כך שיישמעו בלתי ניתנות לאמון. אחת המטרות של המתעללים היא ליצור בלבול ולמנוע מהקורבן להיחשב אמין אם יספר את מה שחווה.

​

דוגמאות לסוגי השפעות קיצוניות ומעוותות מציאות שסיפרו נפגעים: 

• שימוש בסמים משני תודעה במהלך הפגיעה - מה שגורם לתפיסת מציאות מעוותת.

• שימוש בטכנולוגיות VR (מציאות מדומה) על מנת להכניס את הילדים לחוויה של "עולם דמיוני שמרגיש מציאותי" ושם להקרין חוויות מפחידות כמו חטיפה על ידי חייזרים, או אירוע אחר. ילד שנמצא תחת השפעת סמים וחווה "הקרנה" של סרט כזה, עלול להיזכר בבגרותו בדברים כאילו קרו במציאות - וכמובן שהם יישמעו מופרכים

• יצירת מצג על הנפגעים כאילו חזרו בזמן - בהמשך הזיכרונות שלהם יישמעו לא מותאמים. 

​

לכן, העובדה שהסיפורים נשמעים "מופרכים" אינה מעידה על כך שלא התרחשו, בצורה כזו או אחרת.

בנוסף - חשוב לקבוע את האבחנות בהתאם להשפעת הטראומה על האדם ולא רק על פי תוכן הזיכרונות.
​

2. זיכרון טראומטי והתמודדות נפשית

זיכרונות של טראומה חמורה נוטים להיות מקוטעים, מקוטבים או משוחזרים בהדרגה עם הזמן. מערכת ההגנה של הנפש יכולה לגרום לזיכרונות להופיע בצורה לא ליניארית או באופן שעשוי להיראות לא-רציף. זה לא אומר שהמטופל ממציא, אלא שהזיכרון הטראומטי עובד אחרת מזיכרון רגיל.

​

3. זיכרונות כוזבים מול מנגנונים דיסוציאטיביים

תיאוריית "הזיכרון הכוזב" שימשה בעבר ככלי לערעור על עדויות של נפגעי טראומה, אך מחקרים מוכיחים שוב ושוב שטראומה אכן עשויה להיחסם לזמן מה ולצוף בהמשך. יחד עם זאת, כמטפלים, אנחנו לא עוסקים ב"אימות חקירתי" של זיכרונות, אלא בתמיכה בטראומה של המטופל ובמתן לגיטימציה לחוויותיו.

​

4. איך נכון לגשת לסיפור של המטופל?

המטרה בטיפול אינה לחקור את מידת הדיוק העובדתי של כל פרט, אלא לספק למטופל מרחב בטוח שבו הוא יוכל לעבד את חוויותיו ולהרגיש מובן ונתמך. 

​

במקום לשאול "האם זה אמיתי?", אפשר לשאול:

​

• איך זה משפיע על המטופל?

• ​איך נוכל לעזור לו להתמודד עם ההשלכות של החוויות שהוא מתאר?​

•  לא להגיד למטופל - "זה לא משנה אם זה קרה או לא קרה - העיקר איך זה משפיע עליך"

• עבור הנפגע, זה מאד משנה אם זה קרה או לא קרה. אם מטופל מביע ספקות -אפשר לומר את האמת: טבע הזיכרונות המורכבים בפגיעה טקסית שהם מקוטעים ומעורפלים, וכמו כן ישנן הגנות רבות של הנפש אשר אינן מאפשרות לגשת לזיכרונות קשים כל כך בבת אחת, כך שלפעמים על מנת להקל על הנפש ותהליכי העיכול הרגשי הנדרשים, הם מתבהרים עם הזמן.

​

בפגיעה טקסית קיים גם בהרבה מן המקרים אלמנט של הפרעה דיסוציאטיבית או פיצול פנימי, כך שבהחלט יכול להיות שישנם חלקים שזוכרים את האירועים - כיון שהם נכחו שם וחלקים אחרים - שאינם זוכרים כיון שהם לא אלה שחוו את הטראומה. במרחב בטוח ניתן לברר מי החלקים שיודעים יותר ולנסות לגשת אליהם ולאמת את המידע.כשחלק שמודע לטראומה חווה מרחב בטוח - יכולים להגיע יותר זכרונות ובצירוף של תסמינים פיזיולוגיים של טראומה שנותנים יותר ביטחון בהירות וודאות.