היזכרות בזכרונות קשים וקיצוניים עלולה להיות מאד מטלטלת. 

אם היא כוללת בתוכה זכרון של קרובי משפחה /אנשים מוכרים שהיו בין הפוגעים - הטלטלה גדולה פי כמה. 

​

מתוך הסערה הרגשית ותחושת ההתפרקות, טבעי לתהות האם אני המשוגעת.

לנפש קשה לתפוס ששיגעון כזה כמו שנזכרנו בו אכן התקיים במציאות. מנגנון ההגנה שפיתחנו כילדים, גרם לנו לחשוב שאם משהו לא בסדר קורה בסביבתנו - כנראה שאנחנו האשמים, או שאנחנו המשוגעים ולא הבנו נכון את המציאות. לא יכולנו להרשות לעצמנו להכיר בכך שאנו מוקפים במציאות הרסנית ומסוכנת, שכן אז היינו מרגישים נטולי הגנה וביטחון לחלוטין. 

​

תגובות רגשיות חזקות וזכרונות טראומטיים – בין אם הם עולים בפתאומיות או בהדרגה –

הם תופעה מוכרת אצל נפגעי טראומה מורכבת, ובמיוחד נפגעי פגיעה טקסית. המוח שלנו מגן עלינו באמצעות מנגנונים כמו דיסוציאציה (ניתוק) או הדחקה, ולעיתים הזיכרונות צפים רק כאשר יש מספיק חוסן נפשי להתמודד איתם.

​

הספקות שאת/ה חווה הם טבעיים.

טראומה, במיוחד טראומה קיצונית, גורמת לעיתים קרובות לערעור על המציאות. זה קורה כי אחד ממנגנוני הפגיעה הוא יצירת בלבול אצל הקורבן, מה שעלול לגרום לך להרגיש שאת ממציאה דברים או שאולי את טועה.

​

בחוויה של הצפה -

חשוב מאד לקחת צעד אחד קדימה, אל המציאות, אל ההווה.

להתקרקע - לוודא שאת/ה נטוע/ה במציאות - להתמקד בחושים - עד שאת/ה מרגיש/ה קרקע יציבה מתחתיך.  

יצירת חוויה של מציאות הגיונית ויציבה בהווה,

יכולה לסייע לך להרגיש בטוח/ה בכושר השיפוט ובוחן המציאות שלך.

 

אחר כך, מומלץ לחפש  מטפל/ת שמכיר/ה טראומה מורכבת, קבוצת תמיכה, או אדם קרוב שניתן לשתף ולעבד איתו את הזכרונות הקשים.