הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) היא מנגנון הגנה נפשי שנוצר בעקבות טראומה מתמשכת, במיוחד בילדות. 

​

סימנים שיכולים להעיד על DID:
​
1. חורים בזיכרון / תחושת זמן לא יציבה

•  קורה לך שאת מגלה שחלף זמן, אבל אין לך מושג מה עשית בו?

•  אנשים מספרים לך על שיחות או אירועים שאתה לא זוכר?

•  את/ מוצא/ת חפצים, בגדים או הודעות שכתבת ואין לך מושג מתי או למה?

•  יש תקופות מילדות שאת/ה כלל לא זוכר/ת, כאילו הן "נמחקו"?

​​

2. תחושה שיש "קולות" או חלקים בתוכך

• את/ה מרגיש/ה שיש בתוכך "דמויות" שונות עם מחשבות או רגשות משלהן?

• לפעמים את/ה מרגיש/ה כמו "מישהו אחר" אבל לא יודעת למה?

• יש בתוכך חלקים שמדברים אחד עם השני או איתך?

• את/ה מרגיש שהתנהגותך משתנה בצורה חדה בהתאם לסיטואציה?
   

3. שינויים בהתנהגות, קולות פנימיים או תחושת "יציאה מהשליטה"

• פתאום את/ה מגלה ששינית סגנון דיבור, כתב יד או צורת לבוש בלי לתכנן. לפעמים את/ה מגיב רגשית בצורה קיצונית, כאילו לא אתה זה שמגיב.

• יש תקופות שבהן את/ה מרגישה כמו ילד/ה קטן/ה, נער/ה או מבוגר/ת ממך?

• אנשים אומרים שאת/ה מתנהג "לא כמו עצמך" ואת/ה לא מבינ/ה למה?
   

4. דיסוציאציה חזקה ושינויי זהות

• את/ה מרגיש/ה לפעמים מנותק/ת מעצמך, כאילו את/ה צופה בחיים שלך מבחוץ?

• יש רגעים שבהם את/ה לא מזהה את עצמך במראה או מרגיש/ה שגופך לא שייך לך?

• את/ה חווה תקופות של בלבול לגבי הזהות שלך או מרגיש שאת/ה "יותר מאדם אחד"?

• לפעמים את/ה קופא/ת או "מתנתק/ת" כשמשהו מזכיר לך את העבר?
   

5. תגובות שונות לטראומה ולחיים

• חלקים ממך רוצים לדבר על מה שעברת, וחלקים אחרים מתנגדים בתוקף?

• את/ה מרגיש/ה שבתוכך יש דמויות או חלקים עם רגשות מנוגדים לגמרי?

• יש קולות פנימיים שמנסים להשתיק אותך או לשלוט בך?
   

מה לעשות אם את/ה  חושד/ת שיש לך DID?

1. התחילו לעקוב – כתבו יומן או הקליטו את המחשבות שלך כדי לבדוק אם את מזהה דפוסים של "מעברים" בין מצבים שונים.

2. נסו לערוך רישום ולעקוב - האם אתם "מאבדים זמן" שבו אינכם יודעים מה קרה?  

3. שימו לב לטריגרים – האם יש דברים מסוימים שמפעילים שינוי חד בתודעה שלך?

4. נסו לדבר בעדינות עם החלקים שבתוכך –  לפעמים שקט פנימי והקשבה יכולים לחשוף נוכחות של חלקים דיסוציאטיביים.

5. חפשו מטפל/ת שמבין בטראומה מורכבת ודיסוציאציה – אבחון נכון נעשה ע"י איש מקצוע שמבין ב-DID, ורק הוא יכול לתת תשובה סופית.

6. אל תלחצו לחשוף הכל בבת אחת – אם יש לך DID, כנראה שהוא נוצר כהגנה. עדיף לגלות לאט ובזהירות, כדי לא להציף את עצמך.

​

*

מנסיונם של נפגעים:

מעדויות  נפגעים  ששמענו, למדנו להבין שבישראל לא כל הפסיכיאטרים מבינים בנושא הפרעות דיסוציאטיביות,

ויש המסרבים לאבחן דיסוציאציה מסיבות שונות.

לפיכך, ישנם מקרים לא מעטים של אבחנות שגויות .

ישנם מתמודדי הפרעות דיסוציאטיביות אשר קיבלו אבחנות שגויות כמו סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה ואחרות,  בשל פרשנות שגויה להתקפים דיסוציאטיבים שחוו.

אבחון שגוי עלול לפגוע בדימוי העצמי ולעורר בנפגע חששות לגבי בוחן המציאות שלו ("האם אני פסיכוטי?) 

מיותר לציין שעבור נפגעי פגיעה טקסית, השאלה הזו קריטית, כיון שהפוגעים עמלו קשות על מנת לשכנע את הנפגע שאם יזכר בפגיעה, יחשוב שאינו שפוי בדעתו. 

​

שמענו על מקרים בהם פסיכיאטרים התעקשו לראות את המטופל "מתחלף" בחדר הטיפולים על מנת לקבוע בוודאות שהוא מתמודד עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית. 
נסיונם של מתמודדים מלמד כי הסיכוי לקיומו של "חילוף זהויות" במפגש בחדר הטיפול עם אדם זר, אינו גבוה

וכמו כן, הDSM אינו מציין זאת כתנאי לקבלת אבחנה כזו.

האבחנה נקבעת על סמך דיווחי המטופל ושאלונים שנקבעו לצורך אבחון דיסוציאציה.  

​

על מנת להמנע מעגמת נפש -

באם החלטתם/ן לגשת לאבחון פסיכיאטרי בנוגע לאבחון הפרעה דיסוציאטיבית -

מומלץ לגשת לפסיכיאטר/ית אשר מבין היטב בתחום הטראומה והדיסוציאציה. 

​