בהפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID), חלקים (או "אלטרים") הם זהויות מובחנות בתוך מערכת נפשית אחת. הם מתפתחים כתגובה לטראומה חמורה ומתמשכת, לרוב בילדות המוקדמת, כאשר התודעה של הילד אינה יכולה להתמודד עם הכאב והאימה. החלקים נוצרים
כדי לאפשר לנפש לשרוד על ידי חלוקת החוויות הקשות ביניהם.

מאפיינים של חלקים (אלטרים) ב-DID:

• זהות נפרדת – לכל חלק יש שם, גיל, מגדר, סגנון דיבור, אישיות ולעיתים אף תחושות גופניות שונות.

• תפקידים שונים – כל חלק נושא תפקיד מסוים במערכת, כמו התמודדות עם כאב, הגנה, תפקוד יומיומי, או שמירה על זיכרונות הטראומה.

• רמות שונות של מודעות – חלקים מסוימים מודעים זה לזה, ואחרים אינם מודעים לקיומם של האחרים.

סוגי חלקים נפוצים במערכת של DID:

1. החלקים השורדים – אלו שחוו את ההתעללות באופן ישיר ונושאים את זיכרונות הטראומה, הכאב והרגשות שנלוו אליה.

2. החלקים המתפקדים – אחראים על חיי היום-יום: עבודה, לימודים, חיי משפחה וכו'. לרוב לא מודעים לזיכרונות הטראומטיים.

3. החלקים המגנים – תפקידם להגן על המערכת הפנימית מפני כאב, סכנה או חשיפה. הם עשויים להופיע ככועסים, תוקפניים או אפילו כמרוחקים רגשית.

4. חלקי ילדים – חלקים שנשארו "תקועים" בגיל שבו אירעה הטראומה, חווים רגשות כמו פחד, בדידות או חוסר הבנה.

5. חלקי מתבגרים – לעיתים בעלי אופי מרדני או עצמאי, מגיבים לכאב בדרכים כמו כעס, התבודדות או ניסיונות לשלוט במערכת.

6. חלקי מנהלים או מתווכים – אחראים על שמירה על הסדר הפנימי, על ניהול המעברים בין החלקים ועל יצירת תפקוד יומיומי יציב.

7. חלקים דיסוציאטיביים קיצוניים – חלקים שנוצרו כדי להרחיק כאב על ידי הכחשה, ניתוק רגשי או יצירת מציאות אלטרנטיבית.

8. חלקים מתוכנתים (במקרים של פגיעה מכוונת) – נפוצים אצל נפגעי פגיעות טקסיות או שליטה טראומטית, אלו חלקים שעברו מניפולציה כדי לשמור סודות, לציית או לפעול לפי רצון הפוגעים.

בטיפול רגשי רגיש-טראומה, המטרה היא לעיתים לעזור לחלקים ליצור תיאום ושיתוף פעולה, ובהמשך – אינטגרציה חלקית או מלאה כך שהתודעה תוכל לתפקד באופן יותר מאוחד ובטוח.