נזכרתי בפגיעות שאני פגעתי, בטקסים. אני מרגיש/ה אשמה איומה - מה עושים עם זה? יש לי בכלל תקוה?
תשובה:
היזכרות בפגיעה שנאלצת לבצע - היא אחד הדברים הקשים ביותר שאפשר לחוות.
נפגעים רבים מתארים שזה היה קשה אפילו יותר מלהתמודד עם הפגיעות הכי קשות שהם עברו.
חשוב לומר -
הפיכה של נפגע לפוגע - היא חלק מאד מרכזי באופן הפעולה והשימור של מנגנון הפגיעה בפגיעות טקסיות.
כשגורמים לילד לפגוע באחר או לבצע פעולה שאינה חוקית או אינה מוסרית - פוגעים בדימוי העצמי שלו.
גורמים לו להרגיש אשם, מרושע ומחולל.
ילד שנאלץ לבצע מעשה פוגעני או בלתי מוסרי - מבין (בטעות) שכעת הוא אשם בדיוק כמו אלה שפגעו בו, ומאבד את האמון בטוב שבו ובכושר השיפוט שלו.
ילד כזה ניתן יותר לשליטה ויהיה קל יותר לגרום לו להמשיך ולפגוע בעתיד ("אין מה לעשות - זה מי שאתה")
כך לאט לאט הוא עלול לזהות את עצמו עם המערכת הפוגעת, ומחוייב לנאמנות כלפיה.
זהו מנגנון שיטתי ואכזרי מאד.
מהמידע שברשותנו - התופעה הזו מאד שכיחה בפגיעות טקסיות.
נפגעים רבים של פגיעות טקסיות נזכרו בשלב מסויים בכך שנאלצו גם לפגוע, בבעלי חיים או בבני אדם.
יש כאלה שנזכרו שנאלצו לקחת חלק באונס ואפילו בהריגה, לפעמים אפילו פעמים רבות לאורך שנים.
ועם כל זה - אע"פ שהפוגעים רצו שיחשבו שעשו זאת מתוך בחירה ורוע, זו אינה האמת!
ילד אינו מבצע מעשים כאלה מתוך בחירה, גם אם התבגר והיה לנער בתוך הכת.
הוא נאלץ לעשות זאת מתוך מנגנון אכזרי ומתוחכם מאד שלא היתה לו שום אפשרות אמיתית לבחור.
ברבים מן המקרים נתנו לו את התחושה "כאילו" הוא בוחר - בכך שנתנו לו "לבחור" מתוך כמה אפשרויות שכל אחת מהן גרועה מהשניה ("תפצע את החיה או שנהרוג אותה")
הוא בחר את האפשרות שנראתה לו גרועה פחות - אבל עדיין היתה כרוכה בה פגיעה.
זו אינה בחירה אמיתית! זו האכזריות של הפוגעים והשיטות האיומות שהם משתמשים בהן.
חשוב לזכור: את/ה לא פוגע/ת – את/ה נפגע/ת!
אנשים שנפגעים בטקסים כאלה אינם פועלים מתוך רצונם החופשי.
הם נתונים תחת שליטה, כפייה, איומים, סמים, מניפולציות נפשיות – לעיתים מגיל מאוד צעיר.
זהו כלי שנועד לשבור אותך,כדי שלא תאמינ/י שאת/ה ראוי/ה לחיים טובים, כדי שתשמר/י את הסוד ותרגיש/י חסר/ת ערך.
אבל את/ה לא אשמ/ה.
היית קורבן של מערכת כוחנית ואכזרית. לא בחרת בזה, ולא ביקשת להיות שם.
הרגשות שאת/ה מרגיש/ה: אשמה, חוסר ערך, מחשבות שאת/ה "לא ראוי/ה"
הם תגובה טבעית לטראומה – לא כי עשית משהו רע.
הן השפעות של מה שעברת.
הפוגעים רצו שתסחב/י את האשמה הזו, אבל האשמה לא שייכת לך. היא שלהם.
את/ה עדיין ראוי/ה לחיים טובים.
אף אחד לא יכול לקחת ממך את הזכות להיות חופשי/ה, לחיות חיים משמעותיים, ולבנות לעצמך עתיד אחר.
אין זה אומר שהרגשות הכבדים ייעלמו מיד, אבל אפשר לעבוד איתם, לפרק אותם לאט-לאט,
ולהבין שהם לא באמת משקפים את מי שאת/ה.
מה יכול לעזור?
-
אפשר לכתוב לעצמך או לומר בקול - בבוקר או לפני השינה (כדי לזכור):
"אני הייתי קורבן. לא בחרתי לפגוע. זה לא היה מתוך רצוני. אני לא אשמ/ה."
-
למצוא אנשים שיכולים להחזיק איתך את הכאב הזה.
בין אם זה מטפל שמבין בטראומה מורכבת, או קהילה תומכת של שורדים – אל תישאר/י עם זה לבד.
-
לנסות ליצור קשר עם החלקים הפנימיים בך שמכילים את הזיכרונות האלה.
אם יש בך חלקים שמרגישים שהם "רעים" או "אשמים" – הם לא באמת כאלה. הם פשוט זקוקים להכלה ואהבה.
-
חיבור לטבע, לאדמה, לעצים - יכול לעזור לויסות רגשי. נפגעים רבים מוצאים בטבע נחמה, ובעצים גורם בטוח שניתן להשען עליו. הטבע יכול ללמד אותנו לתת אמון מחודש בחיים ובעצמנו. הוא לא שופט ולא מבקר.